החצי האפל

11/2010


זהו, היום אני רשמית שבוע בתוך החצי השני שלי כאן. עם תחילתו של החצי, נכבה האור. לא רואים שמש, לא רואים שמיים, לא רואים את האור היום בקצה המנהרה שכן שמי העננה מסתירים אותו היטב. אם עד החצי הרגשתי שהזמן טס, עכשיו הוא זוחל. ממש. אני מתעודדת בעיקר מהמחשבה על כך שעוד 3 שבועות אני נוסעת ל6 ימים לליסבון (יש!) ואחרי זה באמת ישאר רק כלום זמן. עד אז – ננסה לשרוד משבוע לשבוע ומאורח לאורחת. מה שבטוח – אם היה (לא ממש היה) לי ספק – החורף האירופאי הוא ממש ממש לא בשבילי. עם כמה שסביבת העבודה באוניברסיטה מצויינת, זה לא נותן הרבה אם אני מבלה את הזמן בלהיות משופעת ומדוכדכת.

על המאמר שהבטחתי לשלוח לפרופסור שדיברתי איתו עליו לא הצלחתי לעבוד בכלל. זה מספיק קשה לי לכתוב גם כשאני בריאה. בנוסף, יש לי הרצאה בסמינר המחלקתי ביום שישי, וביום שלישי אני אמורה להרצות על איזו הוכחה באיזה מאמר, אבל אני בספק אם זה יקרה. היא עוד תתחרט על שהרשתה לי לנסוע לליסבון. אבל אולי לא, כי היא יודעת שאני לא מרגישה טוב. אני עוד צריכה לענות לה למייל, וגם להתנצל על שהברזתי ביום רביעי. חשבתי שקבענו טנטטיבית, כמה אני גרועה בקטעים האלה. המפוזר מכפר אז"ר מאורגן לידי.

דיברתי עם אמא של היום, היא אמרה שהחורף בארץ ככל הנורא בוטל, ושקר זה 16 מעלות בלילה. 16 מעלות… 16 מעלות כאן ואין צוהלת ושמחה כמוני מסכה. אין מה לעשות, עם כל הקילוגרמים שההורמונים העלו לי, אני עדיין רזה מדי בשביל החורף הגרמני!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s