חופשה בקליפורניה

01/2011


אז אני עכשיו בלוס אנג'לס (ליתר דיוק – בוואלי), וחוץ מאיזה כנס ככה בסוף הביקור – אני באמת לגמרי בחופשה. מיד אחרי הנחיתה הדודים מיהרו לקחת אותי למסעדה ישראלית – בשביל שלא אתגעגע יותר מדי. כולם מופתעים שאני זוכרת ביקורים שלהם בארץ שהם בעצמם לא זוכרים שבכלל היו. משועשעת מהסיפורים על הישראלים שבטוחים שאף אדם במטרופולין לא מבין עברית, משועשעת עוד יותר מלראות את זה בעצמי. משועשעת מחברת ילדות אומרת "תעודת פטירה" בעודה מתכוונת ל"תעודת פטור" (מגיוס לצה"ל) שהיא יכולה להוציא כבר מאחר ועברה את גיל 23, אך תוהה לגבי דבריה על המהירות בה אפשר לאבד שפה. לא שהיא איבדה את העברית, חוץ מהחליקה המשעשעת היא נשמעת רגיל לגמרי, אבל היא אומרת שזה לא מרגיש לה טבעי כמו אנגלית. נזכרת לעומת זאת בהוא שנמצא מחוץ לישראל אותה כמות שנים כמותה, אבל למרות הפוזה הצרפתית שהוא מסגל לעצמו בכל הכוח עברית זו השפה היחידה שבה הוא טבעי, ותוהה אם זה קשור יותר לשפה בה חווים את גיל ההתבגרות. חושבת על כל אלה שמדברים על גטו של יוצאי בריה"מ בארץ, על איך יש להם סופרים משלהם, בתי ספר משלהם, על איך הם ממשיכים לדבר עם הילדים שלהם ברוסית – הם צריכים רק לראות איך זה פה, ועדיין – איך אלה שנולדו להורים הישראלים המהגרים וגדלו פה הם אמריקאים לגמרי, שאמנם מבינים כל מילה ממה שאומרים התיירים הישראלים שבטוחים שאף אחד לא מבין אותם, אבל ברור שלעברית אין שום סיכוי מול האנגלית אצלם. תוהה אם בבוא היום גם לי יהיו ילדים שבעודם פעוטות יגידו ש"יש בחוץ ווינדי חזקה!", כי גם אם עכשיו אני לגמרי תיירת – נראה לי שאני יכולה לחיות פה ("למה לא? יש פה יותר ישראלים מבבאר שבע"). אני רוצה בישראל, אבל כל מה שהיה מפתה להם פה – נראה לי שמפתה גם עבורי. לא כי אני יצאתי פחות טוב מבני דורי במשפחה שנולדו וגדלו כאן, אבל הם נהנו מדברים שלי לא היו. גם זו שנולדה וגדלה בישראל, אבל את גיל ההתבגרות העבירה במיני-ישראל של בוסטון. תוהה לעצמי למה מה שיהודים יכולים לעשות באמריקה מבחינת חינוך, יהודים לא יכולים לעשות גם בארץ הקודש. למה לילדה שחוזרת מבית הספר בוכה כי חברות שלה לכיתה אמרו לה "אני שונאת אותך" ו"תמותי" כי היא קיבלה 100 במבחן יש פה מענה, ובארץ אין, לא ממש, לא באמת.

ישראלים-אמריקאים (ולהפך) אף פעם לא היו "נפולת של נמושות" עבורי. הם היו משפחה (טוב, גם עבור זה שאמר את זה, ומדרג קרוב יותר…) וחברים, וכך תמיד ידעתי שיש דבר כזה, שבני אדם עושים את זה, שזה ניתן, שזה לגיטימי, שזה חלק מהטבע. מי שזה המצב עבורו, יותר סביר שיהפןך גם לכזה. אפילו אם הוא מתקשה לראות את עצמו עוזב את ישראל לצמיתות. אפילו אם בכל פעם שכשהוא פוגש ישראלי שחי בחו"ל לזמן בלתי מוגבל, אפילו אם זה באיזה מיני-ישראל, חלק ממנו תוהה איך הוא יכול, איך יכול להיות שהוא לא מחכה ומתרגש לקראת הטיסה חזרה. כי, חלק אחר ממנו, מבין שזה כן יכול להיות. אולי גם בשבילו. לפחות לכמה שנים של פוסטדוק, ואחרי זה, אלוהים גדול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s