סיכום שנה…

9/2010


(בהשראת השרשור ב"כותבי תזה ודוקטורט")

לא יודעת אפילו איך להגדיר את השנה הזאת. בגזרה האישית היה קשה מאוד, בכמה מישורים. המהירות בה סבא שלי הפך מבן אדם בריא לחולה סופני שנשארו לו שבועות מעטים למי שאיננו עוד. צעיר הוא לא מת, זה נכון, אבל ההלם ואיך שזה השפיע על המשפחה, ולראות מה קורה לאבא שלי… אני זוכרת את ההרצאה האחרונה שנתתי בסמינר המחלקתי שלנו שהייתה זו שאחרי היוודע דבר בשורת האיוב, לא הכנתי שום דבר וזה אפילו לא הזיז לי (ובסוף עוד אמרו שזה היה יותר טוב מבד"כ). והטראומות האישיות שלי, שאני עדיין לא מבינה מה קרה, למה קרה ואיך קרה. איך דבר שהיה אמור להיות כיפי וללא פוטנציאל נזק התפוצץ ככה שעד היום זה רודף אותי. הבושה. הבטחון והאגו הפגוע. הזעם. כמה שאני פגועה וכועסת עדיין, כמה שאני שונאת. כמה שכל בילוי כיפי עם החבר'ה הצעירים הנהדרים של התחום מזכיר לי. העצב שאת הפגיעה בו אני חשה מכל הערה תמימה לחלוטין גם מצד מי שלגמרי בצד שלי (וזה לא שבצד שלו יש מישהו… גם התלמיד שלו אמר לי שאני צריכה להתלונן ולתבוע אותו…). והידיעה שבמישור האישי עדיין לא *זה* מה שגורם לי לבכות לעצמי, לכרית, לפעמים, אלא משהו אחר – מישהו אחר, שאת "מבחן המדרגות" עבר בהצלחה ובא מיד לעזור לי כשנפלתי בהן בתחנת רכבת למרות שהייתי הבן אדם האחרון שרצה לראות ושלא היה מסוגל להסתכל בעיני בכלל. מישהו שאם רק היה עונה לסמס שלי מצרפת בקיץ שעבר – שום דבר ממחול השדים ההוא כלל לא היה מתרחש, אבל אולי היה מתרחש אחד חמור יותר, כמו שידענו בעבר. אבל לפחות אלה היו רגשות אמיתיים וכנים, לפחות לא היה צריך להתבייש ולהיגעל. כן, קל לי לדבר עכשיו, כשאני לא חווה את אחד המשברים ההם. אבל זה נכון.

גם מקצועית, קשה לי באמת לסכם את השנה הזאת. היא הייתה טובה ולא טובה. מבוזבזת ומשמעותית ביחד. מה שכן, היא הולידה הזדמנות משמעותית – הנסיעה לגרמניה. אני בונה על התקדמות משמעותית שם. המארחת מעוניינת מאוד בשני הפרוייקטים, ומהנסיון האמנם לא רב אך קיים – איתה אני עובדת מעולה. ואני לא אהיה בודדה שם. אני מאוד מקווה שיהיה טוב ופרודוקטיבי כפי שאמור להיות. מקווה שארגיש די מהר בנוח עם הגרמנית, ולא אמשיך להשמע כמו שאני נשמעת בחבל בווריה – עילגת בת המקום. אני יודעת שאני יכולה להשיג הרבה, ורוצה להרגיש כבר שאני פורצת ועושה משהו משמעותי. הצלחה מספקת תגן עלי מהקשיים, וממבקשי רעתי. ואולי יהיה לי טוב סוף סוף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s